ראיון עבודה
החשש מהמראיין
אחד הגורמים שיוצרים את תחושת הלחץ בריאיון הוא החשש מכוחו של המראיין. הרבה מרואיינים רואים במראיין דמות מאיימת בעלת כוח להשפיע על עתידם. הידיעה שהתרשמות המראיין משפיעה על תוצאות המבחן, הופכת אותו בתודעת המרואיין לדמות חזקה ומאיימת. מכיוון שהמראיין הוא לרוב פסיכולוג, הלחץ גדול עוד יותר. המרואיין סבור שהמראיין קורא את מחשבותיו ומזהה את כל חולשותיו, שיש לו יכולת, כמו למכשיר רנטגן, לחדור לנבכי נפשו ולגלות את סודותיו. החשש הזה מעורר אצל המרואיין לחץ, וגורר תגובה רגשית שפוגעת ביכולת להתמודד באופן ענייני במהלך הריאיון.
יש מרואיינים הנוטים להסתגר, להתגונן, להשפיל מבט, לענות בקול חלש, בקצרה ובהצטנעות. כאילו הם מנסים למנוע מן המראיין לגלות את חולשתם. בסתר לבם הם מקווים שהמראיין יעריך את עדינותם, צניעותם, אנושיותם וותרנותם, ויראה בתכונות אלה יתרון. הם מאמצים לעצמם תפיסה שהמראיין אינו מעונין במועמדים שיסכנו אותו ולכן יש להתנהג מולו בביטול עצמי.
לעומתם, יש מרואיינים הנוקטים בדרך הפוכה. כדי להתגבר על תחושת הלחץ מהמראיין, מכוחו להחליט על גורלם ומיכולתו לגלות את נקודות התורפה שלהם, הם נוטים לזלזל בו. כדי להפחית את החשש ממנו, הם מאמצים לעצמם גישה של ביטול חשיבותו של המראיין, וחושבים לעצמם:
"מי הוא בכלל?"
"הוא אינו מבין מהי מידת התאמתי לתפקיד."
יש מרואיינים המקצינים את תגובותיהם ונוקטים שיטה תוקפנית. הם נוטים לענות על השאלות של המראיין בשאלות חוזרות, בציניות ובהתרסה. הם מתקיפים אותו, כאילו שאלותיו אינן לגיטימיות. כאילו אין בשאלותיו היגיון, ואין ביכולתו להעריך את התאמתם לתפקיד על פי שיחה אחת. לדעתם, אם ייכשלו בריאיון, הדבר ינבע מחוסר יכולתו של המראיין להעריך את יתרונותיהם, ולא בגלל היעדר כישורים מתאימים. הם לרוב אינם מבינים שתגובתם הרגשית כלפי המראיין נובעת מהחשש מכוחו, מתפיסתם אותו כשולט על עתידם.
לדוגמא, מנהל שיווק בחברה גדולה, בן 43, בעל תואר שני במנהל עסקים, ניגש לריאיון במכון מיון, כשהוא מגיע מתברר לו שהוא ירואיין על ידי בחורה בת 24.
המחשבה הראשונה שמתעוררת בראשו היא: "מה היא יודעת בכלל? נראה לי מוזר שנתנו לבחורה כל כך צעירה לראיין אדם מנוסה כמוני."
מחשבה זו עושה אותו ביקורתי, הוא מתנהג אליה בציניות ובזלזול. המראיינת חשה מותקפת, ומגיעה למסקנה שהמרואיין הוא אדם תוקפני וחסר גבולות. היא יכולה גם להסיק שתגובתו נובעת מחוסר יכולתו להתמודד עם סמכותה כמראיינת, דבר שפוגם בסיכוייו להצליח. היחס המזלזל שלו מתפרש כהתנהגות לא מתאימה וכחוסר ביטחון.
מיהו המראיין ?
בניסיון להתגבר על החשש מכוחו של המראיין, עסוק המרואיין לפני הריאיון בדרך כלל בשאלה, מיהו המראיין? המרואיין סבור שאם ידע פרטים על המראיין עוד לפני הריאיון, יוכל להתאים את התנהגותו ואת תשובותיו לאישיותו ולציפיותיו של המראיין, וכך יצליח בריאיון. זו הסיבה לכך שהרבה מרואיינים עסוקים לפני ריאיון בניסיונות לדעת מראש פרטים על המראיין. השאלות שמעסיקות אותם הם: מיהו המראיין? מהן מחשבותיו? מה מעניין אותו? מה ירשים אותו? הם חושבים שככל שידעו יותר פרטים על אישיותו ונטיותיו, הפגישה תהיה נוחה יותר. שאם יכירו מראש מיהו המראיין, יוכלו לשלוט בריאיון ולהתקבל לתפקיד.
הרבה יועצים בנושא ראיונות עבודה אף ממליצים על דרך התמודדות זו. לדעתם לפני הריאיון יש ללמוד מיהו המראיין, מה הוא אוהב, מהם תחביביו וכדומה. הם ממליצים לכוון למחשבותיו של המראיין, וכך לזכות באהדתו.
הניסיון שנרכש בקורסי הדרכה אישית לראיונות עבודה, מוכיח שהצעה זו מזיקה וגורמת להגברת החרדה לקראת הריאיון. כשאתה מוטרד מאישיותו של המראיין, כשאתה מנסה לדעת מראש מהם נטיותיו ותחביביו, וחושב עליו שוב ושוב, אתה מעצים את כוחו במחשבותיך, מגביר את כוחו בתודעתך והופך את דמותו לחזקה ומאיימת. כשכוחו של המראיין נתפס בתודעתך כחזק ומאיים, יכולתך לענות באופן ענייני על שאלותיו נפגמת. מתברר שמרואיינים רבים סובלים מהבעיה הזאת, והיא מהווה את אחד מגורמי הלחץ העיקריים בריאיון עבודה.
הגישה המומלצת היא להימנע מעיסוק במחשבות כמו, מיהו המראיין? מה הוא אוהב? מהם תחביביו? האם הוא אדם מעורר אהדה? האם תיווצר עמו כימיה? במקום זאת רצוי להתמקד במענה ענייני על שאלות המראיין, להתרכז ביתרונותיך כעובד, ולוותר על הרצון לדעת מראש מיהו המראיין.
החשש מהמראיין
אחד הגורמים שיוצרים את תחושת הלחץ בריאיון הוא החשש מכוחו של המראיין. הרבה מרואיינים רואים במראיין דמות מאיימת בעלת כוח להשפיע על עתידם. הידיעה שהתרשמות המראיין משפיעה על תוצאות המבחן, הופכת אותו בתודעת המרואיין לדמות חזקה ומאיימת. מכיוון שהמראיין הוא לרוב פסיכולוג, הלחץ גדול עוד יותר. המרואיין סבור שהמראיין קורא את מחשבותיו ומזהה את כל חולשותיו, שיש לו יכולת, כמו למכשיר רנטגן, לחדור לנבכי נפשו ולגלות את סודותיו. החשש הזה מעורר אצל המרואיין לחץ, וגורר תגובה רגשית שפוגעת ביכולת להתמודד באופן ענייני במהלך הריאיון.
יש מרואיינים הנוטים להסתגר, להתגונן, להשפיל מבט, לענות בקול חלש, בקצרה ובהצטנעות. כאילו הם מנסים למנוע מן המראיין לגלות את חולשתם. בסתר לבם הם מקווים שהמראיין יעריך את עדינותם, צניעותם, אנושיותם וותרנותם, ויראה בתכונות אלה יתרון. הם מאמצים לעצמם תפיסה שהמראיין אינו מעונין במועמדים שיסכנו אותו ולכן יש להתנהג מולו בביטול עצמי.
לעומתם, יש מרואיינים הנוקטים בדרך הפוכה. כדי להתגבר על תחושת הלחץ מהמראיין, מכוחו להחליט על גורלם ומיכולתו לגלות את נקודות התורפה שלהם, הם נוטים לזלזל בו. כדי להפחית את החשש ממנו, הם מאמצים לעצמם גישה של ביטול חשיבותו של המראיין, וחושבים לעצמם:
"מי הוא בכלל?"
"הוא אינו מבין מהי מידת התאמתי לתפקיד."
יש מרואיינים המקצינים את תגובותיהם ונוקטים שיטה תוקפנית. הם נוטים לענות על השאלות של המראיין בשאלות חוזרות, בציניות ובהתרסה. הם מתקיפים אותו, כאילו שאלותיו אינן לגיטימיות. כאילו אין בשאלותיו היגיון, ואין ביכולתו להעריך את התאמתם לתפקיד על פי שיחה אחת. לדעתם, אם ייכשלו בריאיון, הדבר ינבע מחוסר יכולתו של המראיין להעריך את יתרונותיהם, ולא בגלל היעדר כישורים מתאימים. הם לרוב אינם מבינים שתגובתם הרגשית כלפי המראיין נובעת מהחשש מכוחו, מתפיסתם אותו כשולט על עתידם.
לדוגמא, מנהל שיווק בחברה גדולה, בן 43, בעל תואר שני במנהל עסקים, ניגש לריאיון במכון מיון, כשהוא מגיע מתברר לו שהוא ירואיין על ידי בחורה בת 24.
המחשבה הראשונה שמתעוררת בראשו היא: "מה היא יודעת בכלל? נראה לי מוזר שנתנו לבחורה כל כך צעירה לראיין אדם מנוסה כמוני."
מחשבה זו עושה אותו ביקורתי, הוא מתנהג אליה בציניות ובזלזול. המראיינת חשה מותקפת, ומגיעה למסקנה שהמרואיין הוא אדם תוקפני וחסר גבולות. היא יכולה גם להסיק שתגובתו נובעת מחוסר יכולתו להתמודד עם סמכותה כמראיינת, דבר שפוגם בסיכוייו להצליח. היחס המזלזל שלו מתפרש כהתנהגות לא מתאימה וכחוסר ביטחון.
מיהו המראיין ?
בניסיון להתגבר על החשש מכוחו של המראיין, עסוק המרואיין לפני הריאיון בדרך כלל בשאלה, מיהו המראיין? המרואיין סבור שאם ידע פרטים על המראיין עוד לפני הריאיון, יוכל להתאים את התנהגותו ואת תשובותיו לאישיותו ולציפיותיו של המראיין, וכך יצליח בריאיון. זו הסיבה לכך שהרבה מרואיינים עסוקים לפני ריאיון בניסיונות לדעת מראש פרטים על המראיין. השאלות שמעסיקות אותם הם: מיהו המראיין? מהן מחשבותיו? מה מעניין אותו? מה ירשים אותו? הם חושבים שככל שידעו יותר פרטים על אישיותו ונטיותיו, הפגישה תהיה נוחה יותר. שאם יכירו מראש מיהו המראיין, יוכלו לשלוט בריאיון ולהתקבל לתפקיד.
הרבה יועצים בנושא ראיונות עבודה אף ממליצים על דרך התמודדות זו. לדעתם לפני הריאיון יש ללמוד מיהו המראיין, מה הוא אוהב, מהם תחביביו וכדומה. הם ממליצים לכוון למחשבותיו של המראיין, וכך לזכות באהדתו.
הניסיון שנרכש בקורסי הדרכה אישית לראיונות עבודה, מוכיח שהצעה זו מזיקה וגורמת להגברת החרדה לקראת הריאיון. כשאתה מוטרד מאישיותו של המראיין, כשאתה מנסה לדעת מראש מהם נטיותיו ותחביביו, וחושב עליו שוב ושוב, אתה מעצים את כוחו במחשבותיך, מגביר את כוחו בתודעתך והופך את דמותו לחזקה ומאיימת. כשכוחו של המראיין נתפס בתודעתך כחזק ומאיים, יכולתך לענות באופן ענייני על שאלותיו נפגמת. מתברר שמרואיינים רבים סובלים מהבעיה הזאת, והיא מהווה את אחד מגורמי הלחץ העיקריים בריאיון עבודה.
הגישה המומלצת היא להימנע מעיסוק במחשבות כמו, מיהו המראיין? מה הוא אוהב? מהם תחביביו? האם הוא אדם מעורר אהדה? האם תיווצר עמו כימיה? במקום זאת רצוי להתמקד במענה ענייני על שאלות המראיין, להתרכז ביתרונותיך כעובד, ולוותר על הרצון לדעת מראש מיהו המראיין.
